b-26_cat

  • בן ארי נולד וגדל בשכונת כפר שלם שבדרום תל אביב. למד בישיבת בני עקיבא כפר הרא"ה, בישיבת ההסדר ימית ובישיבת מרכז הרב.
  • בן ארי נמנה על תלמידיו הקרובים של הרב מאיר כהנא הי"ד, והיה ממייסדי ישיבת הרעיון היהודי ביחד עם חברו הרב בנימין כהנא הי"ד.
  • לאחר כעשרים שנות שרות במילואים, שוחרר מצה"ל עקב פציעה בפעילות מבצעית בפאתי שכם.
  • ב-2010 יזם את שלילת זכויות היתר מחברת הכנסת חנין זועבי בגין השתתפותה במשט לעזה (המרמרה).
  • במהלך שירותו בכנסת פעל בן ארי לגירוש המסתננים מאפריקה ודרש להשיבם לארצותיהם.

חייבים עוצמה יהודית!

כשהבית בוער, וכולם ממשיכים לשחק בנדמה לו כדוגמת נפתלי בנט שמכריז ש99.9% מערביי ישראל נאמנים למדינה, צריך מי שיעורר לפני שיהיה מאוחר מידי. זו הסיבה שאנחנו חייבים להתמודד. האזהרה שלנו חייבת להישמע.

מי אני?

ד"ר מיכאל בן ארי (נולד בכ"ד בתשרי ה'תשכ"ד, 12.10.63) היה חבר הכנסת מטעם סיעת האיחוד הלאומי בכנסת ה-18. היה חבר בוועדת חוץ ובטחון ובוועדת חוקה חוק ומשפט.

בעל תואר דוקטור בלימודי ארץ ישראל וארכאולוגיה ומרצה מן החוץ באוניברסיטת אריאל.

בן ארי נולד וגדל בשכונת כפר שלם שבדרום תל אביב. למד בישיבת בני עקיבא כפר הרא"ה, בישיבת ההסדר ימית ובישיבת מרכז הרב. נמנה עם הגרעין המאזרח של היאחזות הנח"ל גדיד (לימים נווה דקלים). הקים את מכון ההסברה 'מורשת הר הבית' להנחלת תולדות הר הבית והמקדש ואת המדרשה לידע המקדש,

בן ארי נמנה על תלמידיו הקרובים של הרב מאיר כהנא הי"ד, והיה ממייסדי ישיבת הרעיון היהודי ביחד עם חברו הרב בנימין כהנא הי"ד.

היה פעיל דומיננטי בגרעין יריחו, שפעל לחידוש הישוב היהודי ביריחו סביב בית הכנסת 'שלום על ישראל'. פעיל בתנועה לעצירת הנסיגה מסיני, ולימים ממובילי ההתנגדות לגרוש מגוש קטיף וצפון השומרון.

בתחילת הקריירה החינוכית שלו, שימש שלוש שנים כרב בית הספר השש שנתי פירסט בבית שמש, ומאז שימש בתפקידים שונים במערכת החינוך העל יסודית והאקדמית.

את לימודיו האקדמיים עשה באוניברסיטת בר-אילן. בעל תואר ראשון בחינוך, תואר שני בתלמוד‏‏‏ ותואר דוקטור בלימודי ארץ ישראל. הוא מרבה לעסוק במחקריו בהר הבית ובבית המקדש. עוסק במחקר וכתיבת ספר על המרד הגדול מהזווית של הקנאים..

לאחר כעשרים שנות שרות במילואים, שוחרר מצה"ל עקב פציעה בפעילות מבצעית בפאתי שכם.

בן ארי מתגורר בקרני שומרון. נשוי לדגנית לבית זמורה ואב לשמונה ילדים.

עם הקמת האיחוד הלאומי סמוך לבחירות לכנסת השמונה עשרה הוצב במקום הרביעי ברשימה כנציג מפלגת ארץ ישראל שלנו, מפלגה שצירפה אליה את חזית יהודית לאומית זמן קצר קודם לכן, ונבחר לכנסת ה-18.

במהלך שירותו בכנסת  פעל בן ארי לגירוש המסתננים מאפריקה ודרש להשיבם לארצותיהם. בו ארי טען לצביעות ביחס של אנשי השמאל ותושבי צפון תל אביב למסתננים וטען כי הם תומכים במסתננים רק מכיוון שאלה אינם מסתובבים בשכונותיהם. כדי להמחיש זאת, הביא בן-ארי קבוצה של מסתננים לבריכת גורדון בתל אביב בליווי צלמים‏ ויצא בקריאה לתושבי צפון תל אביב לשכן סודני בביתם‏. ההתוודעות שלו לאסון המסתננים וכיבוש דרום תל אביב, התעצם בעקבות מיקום לשכתו בלב שכונת התקווה.

במהלך כהונתו בכנסת ה-18 יזם והעלה בן ארי מספר הצעות חוק שזכו להתנגדות ממשלת נתניהו:

הצעה להגדיל את מספר שופטי בית המשפט העליון ל-18. הוא נימק זאת בכך שהגדלת מספר השופטים תאפשר את גיוון ההרכב ותשיב את אמון הציבור בבית המשפט.‏

הצעה המכונה "חוק ההגנה על העם היהודי" קובעת שיש לשחרר חטופים רק באמצעות פעולה צבאית. הצעת החוק כוללת סעיף המטיל עונש מוות על מחבלים רוצחים, כדי למנוע חטיפת יהודים במטרה לשחררם מהכלא‏.

הצעה להוציא אל מחוץ לחוק את התנועה האיסלאמית של ראאד סאלח. תנועת בת של האחים המוסלמים, הפועלת בקרב ערביי ישראל ומטיפה להשמדת מדינת ישראל

ב-2010 יזם את שלילת זכויות היתר מחברת הכנסת חנין זועבי בגין השתתפותה במשט לעזה (המרמרה).

לאחר סיום כהונתו בכנסת, המשיך בן ארי לעסוק בפעילות ציבורית בכל רחבי הארץ, נגד האויב הפנימי. אחד האירועים שזכה להד תקשורתי, הוא פרשת ספיר סבח והמורה אדם ורטה שהטיף נגד המדינה ונגד צה"ל. בפרשה זו גרר בן ארי את המערכות במדינת ישראל לדון בגבולות שבין 'חופש הביטוי' לחופש הבגידה והשיסוי. כמו כן הוא העלה שוב ושוב לסדר היום את הטרור הפנימי המשתולל, ובזכות מעורבותו העקשנית, הודתה משטרת ישראל שנתנאל עראמי שהושלך אל מותו, נרצח על רקע לאומני.

את עיקר פעילות ריכז בן ארי בשנתיים האחרונות בהרצאות והסברה בכל רחבי הארץ, מוסדות חינוך, מכינות קדם צבאיות, חוגי בית וכנסים. במבצע שנקרא: 'הקרב על התודעה'. בהרצאות הוא עסק במשבר הציונות, באתגרים הלאומיים והערכיים של מדינת ישראל ובברור הזהות היהודית ישראלית.

 לקראת הבחירות לכנסת העשרים נבחר בן ארי להוביל את רשימת 'עוצמה יהודית' בהתמודדות שלה לכנסת העשרים.