שאלות ותשובות

נכון, אנחנו מסתפקים ב4 מנדטים ולהכניס את ברוך לכנסת, אך כיוון שאסור לנו לקחת סיכון שברוך לא יכנס נעשה את כל המאמצים להכניס כמה שיותר פתקי יחד לכנסת בצורה כזו נביא לידי ביטוי  את הכוח שלנו.

 

לאחר משא ומתן ארוך, עלה בידנו להכניס את ברוך מרזל כנציג מטעם עוצמה יהודית. יש לציין כי האיחוד הינו "בלוק טכני" בלבד אך  ורק לצורך מעבר אחוז החסימה, לכן לא ראינו לנכון לקשט את הרשימה בשמות נוספים במקומות לא ריאליים.

לאחר שברוך, בעזרת השם,  יבחר,  ניפרד ממפלגת יחד ברוך יהיה נציג עוצמה יהודית בכנסת. בתקופה זו נבסס את מעמדה של מפלגת עוצמה יהודית. יו"ר התנועה ד"ר מיכאל בן ארי וחבר הכנסת ברוך מרזל יסתובבו מעיר לעיר מכפר לכפר על מנת, שבבחירות הבאות נכניס לכנסת את מיכאל, ברוך, איתמר ובנצי, בשלב הראשון…

למה ברוך ולא מיכאל?

מאילוצים פוליטיים כאלו ואחרים ברמת הנהלת המפלגות, העדיפה מפלגת יחד כי ברוך יתמודד ולא ד"ר מיכאל בן ארי, הסכמנו כיוון שאנחנו מייצגים דרך ולא אדם. גם בבחירות לכנסת ה-18 סירבה סיעת האיחוד הלאומי לרוץ ביחד עם ברוך מהסיבה שהוא קיצוני מידי לכן הוצע להם לרוץ עם דוקטור, אלמוני לחלוטין אז, ד"ר מיכאל בן ארי, ברוך פינה את מקומו למיכאל ושימש  כיועץ הפרלמנטרי של ד"ר מיכאל בן ארי בזמן כהונתם בכנסת.

ברוך מרזל איש רב פעלים מהישוב היהודי בחברון, תלמיד נאמן של מו"ר הרב מאיר כהנא הי"ד, ליווה את הרב במשך שנים רבות ושימש כעוזרו האישי בכנסת. ברוך מרזל איש יקר אשר היה בין מקימי יישובים רבים ביו"ש ומהפעילים המרכזים בתנועת כ"ך.

ברוך מוכר וידוע כאיש חסד, אשר הקים בתי תמחוי רבים במטרה לסייע לנזקקים ותלמוד תורה בחברון וכמי שביתו פתוח לרווחה לכל יהודי. תחום בולט במיוחד בפעילותו של ברוך הוא סיוע ועזרה לחיילי צה"ל היקרים, מדי שבת עשרות חיילי צה" ל מתארחים  לארוחות חמות בביתו של ברוך מרזל, למורת רוחו של יריב אופנהיימר.

ברוך מוכר כאיש בעל ערכים יהודים, ציוניים ותורניים מוצקים ובעל ניסיון פוליטי עשיר, אנו סמוכים ובטוחים כי ייצג אותנו נאמנה בכנסת הבאה ויעמוד איתן מול שונאנו שם.

דבר אחד ברור שאין סיכוי לשמור על המדינה היהודית אם מי שיוביל אותה יהיו בנט ונתניהו. הסיכוי שלנו, תלוי בכל אחד ואחד, שיחליט שאיננו מוכן לתת ידו לשחרור מחבלים, להקמת מדינת מחבלים בשם 'אוטונומיה' או בשם אחר. שאינו מוכן להפקיד את חינוך ילדי ישראל בידיו של מי שרואה בבית הספר הדו לשוני (ערבים ויהודים) 'העתיד של עם ישראל'.

 הרב כהנא רץ לכנסת בשלוש מערכות בחירות, הכישלון הפך צורב מפעם לפעם. בשנת 1981 הייתי רכז סניף ת"א של תנועת כך (בן 17.5), עבדנו ימים ולילות, עצרות, הדבקת מודעות, פליירים.  והתוצאה הנוראית של הבחירות 5700 קולות בכל הארץ, הביאה אותי אישית לשבר גדול. בשנת 1984, הייתי חייל בלבנון. שמעתי שהרב כהנא שוקל לרוץ שוב. עשיתי מאמצי על לצאת לחופשה קצרה לפגוש אותו. כשהגעתי אליו, התחננתי בפניו שלא יתמודד. לא רציתי שהוא ייפגע. אך מסתבר שלאחר מכן הגיעו אליו כמה פעילים מבית שמש של פעם. הסתגרו איתו בחדר ותבעו ממנו: הרב כהנא אתה רץ, לא בשבילך בשביל הילדים שלנו. מזל שהוא לא שמע לי. כי בבחירות האלו הוא קיבל 26,900 קולות, והיה על סף המנדט השני. כל אחד ילמד מהסיפור העובדתי הזה את מסקנותיו.

לאחר התלבטויות לא מעטות, בחרנו בשם "עוצמה יהודית". מתוך הבנה שהמאבק מתרכז בנקודה הזאת. ארגוני השמאל והאויב הערבי, פועלים נמרצות למחוק כל סממן יהודי מהמדינה, כביכול בשם 'הדמוקרטיה'. הדגלים המונפים היום, הם חולשה, ספיגה ונסיגה. דגלים שמבטיחים חלילה את מחיקתה של המדינה היהודית. אנו מבקשים להחזיר את הלגיטימיות של העוצמה. ללא עוצמה ואמונה לא היתה קמה מדינת ישראל, ללא עוצמה ואמונה לא היינו מנצחים במלחמת השחרור ובמלחמת ששת הימים. ללא שני אלו אנו חווים הפסד, מפלה ונסיגה.

כשבעים אלף איש הצביעו עבורנו בבחירות האחרונות, ואני פוגש יום יום רבים רבים מהמצביעים. רובם המכריע, מצטער שלא נכנסנו, אך לא מצטערים שהצביעו לנו. לא מעטים אומרים: עדיף לזרוק את הקול לפח מאשר לזרוק לזבל. הם דורשים מאיתנו להמשיך לפעול, ואנו גם מבינים שאין לנו ברירה, שהמערכה על המדינה היהודית בעיצומה, וכישלון הבחירות הקודמות לא יביא אותנו להרמת דגל לבן.

במציאות הפוליטית הנוכחית, יום יום הולך ומתברר שאין הבדל מהותי בין הבית היהודי והליכוד ושאר המפלגות. מדינת ישראל נכבשת מבפנים, מקיימים משא ומתן עם ארכי רוצחים ומשלמים על כך בשחרור מחבלים רוצחים, והפיכתם הרשמית 'ללוחמי חופש', והכל בחסות ובשותפות של 'מפלגות הימין'.

מאז הבחירות הולכת ומתעצמת ההכרה, שאין ייצוג הולם לנאמני עם ישראל בכנסת. הימין של בנט שחבר ללפיד, הוא לא ימין!

היום יותר מתמיד, כנסת ישראל צריכה עוצמה יהודית!

לכל החברים הטובים ונאמני הדרך. אנחנו מתכוונים להוביל יחד דרך אחרת, שום ניצחון לא מובטח לנו. אבל אין לנו כוונה להיכנע למי שמחליש אותנו מכל סוג שיהיה. ייתכן שלא ננצח, אבל הרמת ידים שלנו היא ההפסד. ההפסד של עם ישראל. הימין המבולבל שהוא כרגע על הסוס המנצח, מוביל אותנו לחורבן. המזימה להעלים אותנו  מהזירה, תאיץ את התהליך הזה.  אנחנו היחידים שמציעים דרך אחרת לקיומה של המדינה היהודית. בכל התחומים:  מדיניות חוץ, איתנה וגאה מול העולם. מדיניות פנים לא מתפשרת ולא מהססת בעניין זכותנו על הארץ. שידוד מערכות המשפט, למערכת משפט בעלת ערכים לאומיים יהודיים ולא אוניברסליים הרסניים.איננו מתייפייפים איננו מנסים למכור את עצמנו עם איפור או תחפושת. יש גם תפקיד כזה במנהיגות. זה לא מתאים לרבים. הרוב אוהב להיות קשור למנצחים כביכול. לעשירים למפורסמים. איננו שייכים לזן הזה. זה לא תפקידי, לא תפקידנו. זכרו, הימין המבולבל אחראי לכל האסונות המהותיים בשנים האחרונות: בגין- חורבן התיישבות נסיגה והחמור מכל הכרה בזכות ההגדרה של העם הפלשתיני. הכרה שמשמעותה שאנחנו גזלנים בארצנו. יצחק שמיר- ראש הממשלה הראשון שניהל משא ומתן עם אשף בוועידת מדריד וסלל את הדרך לאוסלו. אריאל שרון – חורבן נסיגה, הקמת מדינת מחבלים על צווארנו. נתניהו- ׳חזון שתי המדינות׳ בנט – כפיל חלש של נתניהו. 'תוכנית ההרגעה' שהיא כניעה למציאות שהולכת ונבנית לידינו מפלצת בדמותה של עוד מדינת מחבלים. התפקיד שלנו, להציג דרך, לא ימין ולא שמאל. דרך יהודית גאה של עם ששב לארצו הגזולה ולא מתכוון להתמקח על זה. יש לנו גם מה לומר בעניינים כלכליים. אבל כשעומדים לשחוט אותנו, אני לא עוסקים במשכנתאות צהרונים או מחיר המילקי.

עליכם מוטלת המשימה לעמוד מול אויבנו, בנחישות בעוצמה וללא היסוס. אנחנו נדאג שתהיה לכם יד חופשית להכניע כל מי שמנסה לפגוע בכם. חיילים שפעלו בפעילות מבצעית מול מחבלים יזכו למלוא הגיבוי וההערכה. תופסק לאלתר, כל העמדה לדין של חיילים שפעלו נגד מבקשי נפשנו. שלום אייזנר כדוגמה יוחזר לצה"ל לתפקיד פיקודי בכיר. נעביר בזה מסר, הן לחיילים, הן לעולם. אל תעזו לחשוב לפגוע בחיילי צה"ל!

כולם מבינים שמערכת המשפט במדינת ישראל הוא גולם שקם על יוצרו. רק מנהיג נחוש שאינו חושש מבריוני המערכת, יוכל לנקות את אורוות הפרקליטות ובית המשפט מהחבורה האולטרה שמאלנית שהשתלטה עליה.

כשהייתי בכנסת הצעתי הצעות חוק לרסן את הדיקטטורה השיפוטית, שלצערי נדחו.

כולם מבינים, שבשעה זו קיומה של מערכת המשפט כפי שהיא – מהווה סכנה לקיומה של המדינה. מערכת המשפט כיום עובדת בשיטת "חבר מביא חבר" ושליטה של שופטים על בית המחוקקים. זו דיקטטורה בגלימה משפטית. הגיע הזמן לשים לזה סוף. נהיה הסטרטאפ שיניע זאת!

מבחינתי ציונות מבטאת שתי מילים: עליה והתיישבות. נכון לשעה זו יש לעשות תוכנית חירום לעליה. חצי מיליון יהודי צרפת יושבים על חבית אבק שריפה, בארצות אירופה האחרות מצבם של היהודים לא טוב יותר… אני קורא להקים קבינט ממשלתי לענייני עליה שבו יהיו חברים ארבעה שרי ממשלה- עליה וקליטה, שיכון, חינוך, ותעסוקה. הקבינט ימצא את הפתרונות לכל מה שמטריד אנשים שעוברים מארץ לארץ- כל זה תוך יצירת פתרונות יצירתיים ואף בלתי מקובלים.

עלייה של חצי מיליון יהודים תוכל לאכלס עיר שלמה שתוקם בגליל, תציל את הגליל מההשתלטות של ראאד סאלח וגם תגרום לאויב שלנו לחשוב ברצינות לעבור לצרפת, המדינה האירופאית שמאירה פנים לאיסלאם.

זה תמצית הציונות, זו תמצית האחריות שלנו כלפי הילדים שלנו- לשמור על המדינה היהודית, ושגם תישאר כזאת.

החברה שלנו הולכת ונעשית חולה במחלת 'ההפרטה'- הפכנו להיות מעם שיש לו; ערבות הדדית, אחדות ורגשי אחריות אחד לשני, לאוסף של פרטים שדורכים זה על זה בדרך להישג הבא. כל אחד עסוק בטובתו ובהנאתו האישית, בלי חשבון לכלל.

גורמים הרסניים השתלטו על מערכת החינוך שלנו. הם פועלים להפוך את ילדינו למנוכרים לעמם ולמולדתם. נוצר מצב שכל אזכור של ערך לאומי נחשב או 'גזענות' או 'לאומנות'- עד כדי כך שיש בתי ספר שמסיתים נגד שרות בצה"ל ולא מאפשרים לקציני צה"ל להיכנס לתחומם!

מערכת החינוך זקוקה לחשב מסלול מחדש. יש צורך להעמיק לדור הצעיר את שורשיו היהודיים והלאומיים. לחדש עם הנוער את המשימות הלאומיות והחלוציות של התיישבות בנגב ביהודה ושומרון ובגליל, ולערב אותם בקליטת עליה. זו הדרך לתת משמעות לנוער להמשיך בנאמנת לתרום לחברה ולמדינה היהודית!

חיי היום יום של האזרח במדינת ישראל חייבים להיות נוחים ומכובדים, שכמובן כוללים אפשרות לקורת גג לכל אזרח. נילחם בכל כוחנו נגד החברות של עובדי הקבלן, שם נרדף ל"עבדות המודרנית", נילחם כדי שהאזרח בישראל לא ישלם מכיסו את חשבון החשמל של עזה ואום אל פאחם, נילחם שיופשרו קרקעות לבניה, במיוחד ביו"ש – שם נמצאות עתודות הקרקע של העם היהודי בארצו. נאבק כדי שההעדפה המתקנת במקומות העבודה יהיו לנאמני העם והמדינה ולא לאויב הערבי כפי שקורה היום. נרסק את הריכוזיות במשק ונצמצם את פערי השכר הבלתי נתפשים בין עובד פשוט למנכ"ל. (מנכ"ל מרוויח במשכורת אחת מה שלא מרוויח עובד פשוט בשלוש שנים). אך יש לזכור שכלכלה בריאה- היא גם עניין של חינוך וערכים שאותם אנו הולכים ומאבדים.

בוודאי! השאיפה היא להגיע לשלטון ולהשפעה מעשית, אך בשום אופן לא נהיה גלגלים בהרס וחורבן המדינה היהודית. האשליה של "להשפיע מבפנים" מרופדת בתקציבים ומשרות, אך בפועל בנט ואריאל השתתפו בממשלה שהקפיאה את הבניה גם בירושלים.

לעומת זאת, ממשלה שתתחייב שאין מו"מ על הארץ היחידה שלנו, שתתחייב לבנות עשרות אלפי בתים לזוגות צעירים ביהודה ושומרון, שתוציא מחוץ לחוק כל התארגנות הפועלת נגד המדינה ונגד צה"ל – זאת תהיה הממשלה שתקבל את תמיכתנו המלאה! ללא התנייה בקבלת תקציבים או ג'ובים.

צריך להודות שהמפלגה שמניעה את הפוליטיקה הישראלית כבר שלושים שנה היא מרצ.

המושג "שתי מדינות לשני עמים" לא היה במצע של רבין, אפילו לא של נתניהו. אבל העקשנות של מרצ הקטנה הביאה לשם עכשיו גם את ליברמן, ובזמן קצר ממה שניתן לדמיין גם בנט יגיע לשם. בזמן שהשמאל מציע סדר יום ברור של נסיגה ובריחה, הימין בכנסת מהסס לעסוק בהגירה של האויב ובאובדן דרך, מוצא את עצמו מאמץ את עמדות מרצ. ה'צעקה' שלנו מסמנת לציבור הישראלי שיש מי שלא איבד את דרכו. ה'צעקה הזאת מעמתת את מפלגות הימין עם העובדה שהם נגררים ומיישמים בעצמם את מצע השמאל!

השמאל מדבר על שחרור מחבלים בזמן שאורי אריאל ואורית סטרוק יושבים ב'קואליציה הימנית' שבעצמה משחררת מחבלים! השמאל מדבר על הקפאת בניה ביו"ש ובנט יושב בממשלה שמקפיאה אפילו בירושלים! כשאנחנו 'נצעק' שם, יקרה אחת מהשתיים- או שבנט וביבי ייזכרו מה הם אמורים לייצג, או לחילופין – הציבור יבין סוף סוף  שהוא שוב מצביע ימין שמשמשים כקבלני הביצוע של השמאל.

הפתרון למסתננים הוא בארצותיהם, לא פה. אם יש שם בעיות כלכליות או אחרות- העולם צריך לטפל שם בבעיה! לא בהעברת הבעיה לארצות מפותחות. הרי ברור לכולם שאין מדובר בפליטים, גם על פי החוק הבינלאומי, הם עברו במדינה ריבונית נוספת בדרכם לישראל, למה הם לא עצרו שם?

אנחנו היינו מהראשונים שהציפו את האסון הזה. היום מרכז ת"א הוא כבר שטח כבוש. באסון הזה אסור לנו להיות נחמדים! אם הם הגיעו לכאן להיטיב את מצבם הכלכלי- צריך לטפל בבעיה על ידי קנסות כבדים למעסיקים שלהם ושלילת אישורי עבודה. לצד – הצעות מעשיות להחזירם לארצותיהם או למדינות אחרות. ההססנות בטיפול מהם והפחד מארגוני השמאל ומבת המשפט העליון הם בכיה ואסון שאנחנו מפילים על הדור הבא.

המסתננים כבר מתארגנים כקולקטיב שדורש זכויות, מחר הם גם ידרשו ייצוג בכנסת ואוטונומיה, והמדינה היהודית, תהפוך חלילה להיות מדינת רב לאומית, מסוכסכת בתוכה.

במציאות, שמי שרוצה לעמוד בתחנת אוטובוס צריך להסתתר מאחורי בטונדה, וכדי להגיע למגרש כדורגל לעיר ערבית בגליל (סכנין) – סוללים כביש מילוט. ההבנה שיש בעיה, היא החלק העיקרי מהפתרון.

הלאומנות הערבית מרימה ראש בכל פעם שיש לנו עימות עם אויבים מבחוץ- מה שמוכיח עם מי הם מזדהים באמת. מתוך כבוד לתחושות הלאומיות של הערבים, מדינת ישראל צריכה להגדיר יעד לאומי של הגירה למי שאיננו מזדהה עם היותה של מדינת ישראל כמדינה יהודית.

למשימה הזאת יוזרמו כספים רבים שנחסוך מהמערכת הביטחונית. לא מזמן התפרסם סקר ש70% מערביי יו"ש מעוניינים להגר. העולם נמצא בעידן של נדידת עמים וחייבים לכוון את הדמוגרפיה במדינה הקטנה והיחידה שלנו לכיוון הרצוי לנו.

זה מוסרי וזה מעשי מאוד, אם רק נרצה! לשם הדוגמא – בקטאר משוועים לעשרות אלפי ידיים עובדות- אנחנו יכולים לעודד זאת, בהכשרה מקצועית, מלגות, תמריצים נדיבים וכדו'.

מי שאומר שזה לא מעשי, אחראי לכך שהמדינה שלנו הולכת ונכבשת מיום ליום!

נפתלי בנט הוא כפיל של נתניהו, אבל לעומת נתניהו שהגיע לפוליטיקה עם מטען אידאולוגי כלשהו- בנט הגיע עם משימה אחת בלבד. קוראים לה- "נפתלי בנט" (בנט לא כתב מעולם מאמר אידאולוגי כלשהו).

לא מזמן נתניהו היה גדול הנואמים נגד 'המדינה הפלשתינית' והיום הוא חוזה חזון 'שתי המדינות'. בנט כבר היום מדבר על 'אוטונומיה', [שלב קטן לפני מדינת מחבלים על צווארה של ישראל], ובהמשך יעקוף את נתניהו משמאל.

בנט רואה ב99.9% מערביי ישראל נאמנים למדינה ופועל להעסקתם על חשבון יהודים.

בגלל שאנחנו מכבדים את ערביי ישראל אנחנו מבינים שאין להם נאמנות למדינה, לא לדגל הכחול לבן וגם לא להמנון שלנו. אנחנו מבינים שההתעלמות מהלאומנות הערבית שהולכת וצוברת עוצמה, למול החולשה שלנו בנושא הזה- היא הפקרות קיומית. בעוד מספר שנים ידרוש הקולקטיב הערבי ה"נאמן" זכויות לאומיות. ואז רובי ריבלין (הנשיא הנבחר של בנט)- יעמוד לצדם של הערבים בשם 'הדמוקרטיה'. לכן- כדי שגם לילדים שלנו תישאר מדינה יהודית עם המנון יהודי, אנחנו חייבים לחשוף ולעצור את שקר הדו קיום שמטיפים לנו בנט וריבלין. אם לא נהיה שם, איש לא יעשה זאת!

בבחירות 2013  קיבלנו כ-67 אלף קולות שהם למעלה משני מנדטים – מי ששרף את הקולות הללו, הם דווקא אלו שהעלו את אחוז החסימה בשותפות עם מי שהוציא קמפיין אגרסיבי: "לא עוברים את אחוז החסימה". בנט, ביבי וליברמן שוב העלו את אחוז החסימה כדי שהם יוכלו להמשיך לבנות כאן מדינת מחבלים בלי שמישהו בכנסת יתנגד. מדובר בבריון שכונתי שסגר את כל החנויות ומכריח את כולנו לקנות סחורה מקולקלת אצלו בחנות.

נוצר מצב שגם מי שלא חושב שצריך לתת לאויב 'אוטונומיה'- יצטרך להצביע עבור מה שאינו מאמין בו. איננו נכנעים לבריונות הזאת! מי שמוטרד מאחוז החסימה באמת, מוזמן לפעול למען הצלחתנו – או לחילופין לדרוש מהבית היהודי לגלות אחריות ולפרוש (הם אלה שהעלו את אחוז החסימה).

מבחינה היסטורית גם כלב בן יפונה ויהושע בן נון, כמו ארגון האצ"ל והלח"י- לא עברו את אחוז החסימה, אבל אם הם היו נכנעים לבריון שהפך את עצמו לרוב בדורסנות, היינו נשארים במדבר.